| Plural | imputations |
Some persons understood this as an imputation on Mrs. Ducker .
חלק מהאנשים הבינו זאת כהאשמה כלפי גברת דקר.
He resented the imputation that he had any responsibility for what she did.
הוא זעם על ההאשמה שהוא אחראי לכל מה שהיא עשתה.
The imputation principles of breach of consumer credit contact is strict liability, and force majeure is the excuse for nonresponsibility.
עקרונות ההאשמה של הפרת חוזה אשראי צרכני הם אחריות מוחלטת, וכוח עליון הוא ההצדקה לחוסר אחריות.
The imputation of guilt was based on circumstantial evidence.
ההאשמה באשמה התבססה על ראיות נסיבתיות.
There was an imputation of dishonesty against the politician.
היתה האשמה בחוסר כנות נגד הפוליטיקאי.
The imputation of laziness was unfounded.
ההאשמה בעצלנות הייתה בלתי מבוססת.
The imputation of incompetence led to her dismissal.
ההאשמה באי-התאמה הובילה לפיטוריה.
He resented the imputation that he was involved in the scandal.
הוא זעם על ההאשמה שהוא היה מעורב בשערורייה.
The imputation of theft damaged his reputation.
ההאשמה בגניבה פגעה במוניטין שלו.
The imputation of cheating in the exam was quickly disproved.
ההאשמה בהונאה בבחינה הופרכה במהרה.
She rejected the imputation that she had betrayed her friends.
היא דחתה את ההאשמה שבגדה בחבריה.
The imputation of incompetence was a blow to his self-esteem.
ההאשמה באי-התאמה הייתה מכה לגאוותו העצמית.
He faced an imputation of embezzlement from the company.
הוא התמודד עם האשמה בהתעשרות שלא כדין מהחברה.
Elihu Root lent the weight of his great name to such an imputation.
אליהו רוט תרם את כובד שמו להאשמה כזו.
Source: American historyIt was an impassioned defence of Montanelli against the Gadfly's slanderous imputations.
זו הייתה הגנה נלהבת של מונטנלינג'ינג'ינג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג
Source: The Gadfly (Original Version)She had been insensible to all the insulting imputations which he had addressed to her.
Kollomietzev drew back a pace, horrified at the imputation.
But, can the professors of Christianity ward off that imputation?
Morris flushed, as any young man of spirit might have flushed at an imputation of baseness.
He resented the imputation that he was a foreigner and on all occasions made a display of his British sympathies.
She wanted to free Julien at any price from the imputation of espionage which she had heard already twice that day.
Not, ' said Mrs. Sparsit, with a lofty sense of giving strict evidence, 'that I would convey any imputation on his moral character.
To free herself from the imputation of violence, the Prioress brought me a few lines written in my Sister's well-known hand, repeating the message already delivered.
Some persons understood this as an imputation on Mrs. Ducker .
חלק מהאנשים הבינו זאת כהאשמה כלפי גברת דקר.
He resented the imputation that he had any responsibility for what she did.
הוא זעם על ההאשמה שהוא אחראי לכל מה שהיא עשתה.
The imputation principles of breach of consumer credit contact is strict liability, and force majeure is the excuse for nonresponsibility.
עקרונות ההאשמה של הפרת חוזה אשראי צרכני הם אחריות מוחלטת, וכוח עליון הוא ההצדקה לחוסר אחריות.
The imputation of guilt was based on circumstantial evidence.
ההאשמה באשמה התבססה על ראיות נסיבתיות.
There was an imputation of dishonesty against the politician.
היתה האשמה בחוסר כנות נגד הפוליטיקאי.
The imputation of laziness was unfounded.
ההאשמה בעצלנות הייתה בלתי מבוססת.
The imputation of incompetence led to her dismissal.
ההאשמה באי-התאמה הובילה לפיטוריה.
He resented the imputation that he was involved in the scandal.
הוא זעם על ההאשמה שהוא היה מעורב בשערורייה.
The imputation of theft damaged his reputation.
ההאשמה בגניבה פגעה במוניטין שלו.
The imputation of cheating in the exam was quickly disproved.
ההאשמה בהונאה בבחינה הופרכה במהרה.
She rejected the imputation that she had betrayed her friends.
היא דחתה את ההאשמה שבגדה בחבריה.
The imputation of incompetence was a blow to his self-esteem.
ההאשמה באי-התאמה הייתה מכה לגאוותו העצמית.
He faced an imputation of embezzlement from the company.
הוא התמודד עם האשמה בהתעשרות שלא כדין מהחברה.
Elihu Root lent the weight of his great name to such an imputation.
אליהו רוט תרם את כובד שמו להאשמה כזו.
Source: American historyIt was an impassioned defence of Montanelli against the Gadfly's slanderous imputations.
זו הייתה הגנה נלהבת של מונטנלינג'ינג'ינג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג
Source: The Gadfly (Original Version)She had been insensible to all the insulting imputations which he had addressed to her.
Kollomietzev drew back a pace, horrified at the imputation.
But, can the professors of Christianity ward off that imputation?
Morris flushed, as any young man of spirit might have flushed at an imputation of baseness.
He resented the imputation that he was a foreigner and on all occasions made a display of his British sympathies.
She wanted to free Julien at any price from the imputation of espionage which she had heard already twice that day.
Not, ' said Mrs. Sparsit, with a lofty sense of giving strict evidence, 'that I would convey any imputation on his moral character.
To free herself from the imputation of violence, the Prioress brought me a few lines written in my Sister's well-known hand, repeating the message already delivered.
Explore frequently searched vocabulary
Want to learn vocabulary more efficiently? Download the DictoGo app and enjoy more vocabulary memorization and review features!
Download DictoGo Now